אמונה כמערכת יחסים

הרב שראל רוזנבלט

 

אמונה כמערכת יחסים

 

 

איפה הוא הקב"ה? שאל הרבי מקוצק. וענה: הקב"ה נמצא היכן שנותנים לו להיכנס.

במילים אחרות, השאלה התיאולוגית יש או אין אלוקים, מלוא כל הארץ כבודו או לא הן לא השאלות החשובות באמת. שהרי אדם יכול לחשוב ולהאמין בקיומו של הקב"ה ובנצחיותה של התורה ובכל זאת הם לא יהיו רלוונטיות, משמעותיות, נוגעות בחייו הממשיים של האדם, בסדר יומו.

 

בפרשת השבוע הקב"ה לוקח סיכון גדול. "מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי". את חומרי המשכן מגייסים בנדיבות, באופן וולונטרי כל איש ואישה על פי נידבת הלב. וכאן זועקת השאלה: ומה עם בני ישראל לא יתנדבו? האם לא יהיה מקדש לה'?

תשובה: לא. לולא נדבת הלב אכן לא יבנה המשכן.

מדוע אם כן הקב"ה לא ציווה להביא את חומרי הגלם ולבנות משכן; מדוע תלה זאת בנדבת הלב ונתן לעם ישראל את המנדט להחליט אם הם נענים לכך או לו? מדוע לקחת את הסיכון שמא לא יבנה המשכן?

 

נוכחותו של הקב"ה בחיינו איננה שייכת לשאלות של אמת ושקר, של קיים או לא קיים. כמו שלימד הרבי מקוצק, השכינה בתוכנו תלויה בנו ובשאלה האם ניתן לקב"ה להכנס. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", רק אם נפנה מקום ונתרום מזמנינו, מרכושנו, אזי יהיה מקדש וישכון ה' בינינו.

במובן הזה, הקשר עם הקב"ה הוא ברית, מערכת יחסים בה צריך להשקיע.

כמו בזוגיות. שהרי העובדה האובייקטיבית שזוג הוא נשוי ויש ביניהם ברית איננה ערובה לטיבה של מערכת היחסים, היא איננה ערובה לכך שיהיה מאור פנים, שיהיה קשר וחום ואהבה ואינטימיות. את כל אלו צריך ליצור. ובשביל זה צריך להשקיע. צריך לתת. צריך לתרום.

 

הסיכון שהקב"ה לוקח בכך שהוא מעביר את הכדור אלינו הוא לא רק תרגיל אלא הוא אינהרנטי למה שהמשכן מבקש להשיג: אינטימיות ומאור פנים, קשר קרוב ופרסונאלי. ללא נדבת הלב שתגיע מצדנו זה לא אפשרי.

הרב שראל רוזנבלט

ר״מ בכולל הישיבה, למד בישיבת ההסדר בעתניאל שמונה שנים בהם שירת בצבא. שימש גם כר"מ בעתניאל. בוגר תואר ראשון במכללת הרצוג במסלול חינוך, תושב"ע ומחשבת ישראל, ומוסמך במחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון. מתגורר באפרת, נשוי לצורית ואב לארבע בנות. רב קהילת הרימון באפרת.