לא כולם יכולים להכנס לכל מקום כל הזמן.
לא תמיד רואים הכל.
לא כולם יכולים לגעת.
למרות כל הפרטים הסבוכים, אי אפשר לפספס את העובדה שהמשכן היה מבנה מרשים. אפילו ברמה הכי אסתטית. פרשת השבוע מפליאה להכביר בתיאורי החומרים והביצוע, והאמת – ברוב רושם.
גם אם לא את כל הקונסטרוקציה אנחנו יודעים לשחזר ולצבוע בצבעים המדוייקים, קל לנו לדמיין את המתחם המהודר הזה. בעולם המודרני שבו אנחנו יודעים לייצר הדמיות ממוחשבות של המקדש והמשכן, אפשר ממש להתפרע עם הדמיון ולחוש איזו תמונה ויזואלית לתיאורים שבמשך דורות לא הצליחו להתרומם מהטקסט. והקונסטרוקציה, מלאה בפאר והדר.
אין ספק שאחת המטרות המרכזיות של עיצוב המשכן היא למלא אותו בפאר והדר. לימים כשנבנה המקדש, היה הדבר נכון אפילו יותר. אבל אם נשים לב, בצד כל היופי הזה באות כמה הסתייגויות.
לא כולם יכולים להכנס לכל מקום כל הזמן.
לא תמיד אתה יודע מתי חונים ומתי הזמן לפרק ולהרכיב מחדש.
לא תמיד היה קל למשה להבין איך אמורים לבנות.
הרשימה הזו מזכירה לכם הקשרים נוספים בחיים? האמת היא שהרבה מאוד תחומים בחיים שלנו מסויגים ומגודרים בכללים שכאלו, אבל אולי אחד הבולטים שבהם הוא קשר. קשר של משפחה. קשר של בני זוג. דינאמיקה, חיות, התקדמות.
נגיד: יקרה שלי, לא מתאים לי הרצון שלך עכשיו. או: אבא ואמא, אין לי כוח לשתף אתכם במה שהיה היום. אישי היקר, הייתי רוצה עכשיו לגעת למרות שאי אפשר. ילדים יקרים שלנו, יכול להיות שבתקופה הקרובה תהיה לנו קצת חוסר ידיעה לגבי המשך הדרך.
חז"ל המשילו את יכולתו של המקדש להכיל בתוכו את האינסוף באמצעות מיטה של בני זוג. כאשר הם אוהבים- הם יכולים להסתדר אפילו על חודו של סכין. כאשר הם לא מסתדרים- אפילו מיטה של עשרת מטרים לא תכיל את שניהם. "כי רחימתין הוה עזיזא- אפותיא דספסירא שכיבן. השתא דלא עזיזא רחימתין- פוריא בר שיתין גרמידי לא סגי לן" [סנהדרין ז.] . ככה הביאו חטאיהם של ישראל להחרבת המקדש בסופו של דבר.
הדמיות מחשב והמחשות פאר מסוגלות לתאר לנו מבנים רבי רושם, אבל הן לא מסוגלות להעביר את יסוד החיים הדינאמי שמחייה את היופי מחדש. כוחם של דברים יפים לא טמון רק במעטפת החיצונית שלהם אלא גם בחן שבהם, ביופי הפנימי. רצפות שיש ואבני אודם נותרות ריקות וקרות אם הן לא חלק מסיפור פועם, אם אף עין אוהבת לא מביטה בהן. יופי לא מתמצה במונחים אסתטיים, הוא חלק מדינאמיקה וקשר. הוא קודם כל בלב איש ואיש. ולב האדם, כמו שהוא יודע להפיח חיים ביריעות ובמתכות, לפעמים הוא גם נסגר קצת ולפעמים הוא גם זקוק להגבלה ולקצב פנימי יציב. יש עיתים שמותר להכנס, יש זמנים שצריך לחכות קצת עם כל היופי. האדם שניצב אל מול היצירה הוא אדם, וכמה שקצב הנפש שלו שונה מהאמיתות האומנותיות המוחלטות והנשגבות – היצירה לא תהיה שלמה בלעדיו.
דעת; תורה הינו מיזם להפצת תוצרי בית המדרש למחשבה ברשת האינטרנט. עקבו אחרינו גם בפייסבוק :-)
