אורות ערפל
פרשת פקודי ור"ח אדר
אנחנו אוהבים סוף טוב ורומנטי. שלם והרמוני. בהירות וידיעה. לא כן, לכאורה, סופו של ספר שמות.
לאחר הגאולה הפוליטית מעבדות לחירות אנחנו קוראים בפרשות ויקהל-פקודי על בניית המשכן המסמנת את הגאולה הרוחנית של "ושכנתי בתוכם". במידה רבה זהו גם סימן למחילת הקב"ה על חטא העגל. נראה והמשימה הצליחה והגענו לתכלית: "ויכס הענן את אהל מועד, וכבוד ה' מלא את המשכן". שנים רבות לאחר שסילק אדם הראשון את השכינה מן הארץ בחטאו הושלם התיקון ושכינה חזרה לדור בתוכנו.
אולם דווקא כאן מדגישה התורה עניין נוסף: "ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן". מה פשר עובדה זו? האם מניעתו של משה רבנו מלבוא פנימה אל אוהל מועד היא חיובית או שלילית?
מו"ר הרב ראם נהג להסביר כי יש כאן טרגדיה וטעם חמוץ המנכיח שיש עוד מה לתקן.
הרמב"ן מדגיש דבר שונה. שממש בדף הבא, כאשר נתחיל את ספר ויקרא נראה שהקב"ה קורא למשה לבוא פנימה ובכל זאת ספר שמות מסתיים בריחוק. מדוע?
המשמעות העמוקה של המשכן ונוכחות ה' כאן היא שזה הבית שלו ולא שלנו. זה עבורו ולא עבורנו. יש כאן יסוד חשוב של הבדלה. הבדלת האדם מלספח את בית המקדש מלהיות שלו. המחשבה הראשונה על בית המקדש צריכה להיות שזה לא שלי ולא של החבר. זה של הקב"ה. ואנחנו צריכים לחכות לכך שיקרא לנו להיכנס.
את המרחק הזה מתרגם ר' נחמן מברסלב לערפל קיומי (ליקוטי מוהר"ן, קטו). להרגשת ריחוק מהקב"ה. למצב של הסתרה. הענן המכסה את המשכן הוא סימן לגילוי שכינה והסתרתה גם יחד. בחנוכת המקדש יש תיאור דומה של כיסוי הענן את המקדש והכהנים שלא יכולים לבוא פנימה. "אז אמר שלמה ה' אמר לשכן בערפל". מיהו ששוכן בערפל - הקב"ה או האדם? שניהם!
מצבי ערפל עשויים לגרום לנו לשיתוק או אפילו לשבירה. לכיבוי פנימי וחוסר אמון בעצמי ובדרכי ובדרכה של תורה וקדושה. האדם המאמין הוא זה שלא בורח מהערפל אלא זה שיודע שדווקא היכן שהוא לא יודע טמון סוד גדול.
ר' נחמן מדגים את תורתו על סיפורו של חוזר בתשובה. על אותו אדם שהולך נבוך כל חייו ולפתע מתעורר ורוצה לילך בדרכי ה' יתברך. ברגע הזה הקב"ה מסתתר בערפל. מדוע? כדי שלא נחשוב שהקב"ה נמצא אך ורק במוחין דגדלות. אך ורק במקומות היפים והנוצצים של החיים. אותו אדם שחזר בתשובה לא יכול סתם כך לזרוק את כל מה שהוא עשה עד כה ולחשוב שאפשר פשוט להתחיל מחדש. אלא הוא צריך להבין שבתהליך שעשה עד עכשיו בחיים נמצאים היסודות שהביאו אותו בסופו של דבר לחזור בתשובה. וגם בהסתרה ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא ה' יתברך.
סיפור מגילת אסתר עוסק בהסתר. בריחוק וערפל. על סף יאוש ואבדון. המגילה מבקשת לגלות את ההשגחה ע"י אסתר ומרדכי. שני אנשי אמונה שלא נכנעים לתכתיב הקשה של המציאות. שלא משתחווים ליאוש שהמן מבקש להשית עליהם. שמלמדים אותנו שאפשר להפוך את החושך לאור, את העצב לשמחה.
"את קולך שמעתי מתוך הערפל. כי שמה האלוקים" (שולי רנד/ערפל)
הרב שראל רוזנבלט
הרב שראל רוזנבלט משמש כראש הישיבה ור"מ שיעור א'. מייסד-שותף ועמית בכיר במרכז הבין-דתי אור תורה ובית המדרש לישראל והאנושות. הרב שראל פעיל זה למעלה מעשור בשיח בין-דתי הן ברמה הארצית והן בפרויקטים בינלאומיים. בעבר שימש כראש כולל ההלכה ע"ש שטראוס להכשרת רבנים ומנהיגי קהילה וכן כרב קהילת הרימון באפרת. בוגר תואר B.e.d בחינוך ומחשבת ישראל ותושב"ע במכללת הרצוג, וכן מוסמך במחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון. עבודת המאסטר שלו עסקה בקבלת הרמב"ן וראשוני המקובלים בגירונה. מתגורר באפרת, נשוי לצורית ואב לחמישה ילדים.
אורות ערפל
פרשת פקודי ור"ח אדר
אנחנו אוהבים סוף טוב ורומנטי. שלם והרמוני. בהירות וידיעה. לא כן, לכאורה, סופו של ספר שמות.
לאחר הגאולה הפוליטית מעבדות לחירות אנחנו קוראים בפרשות ויקהל-פקודי על בניית המשכן המסמנת את הגאולה הרוחנית של "ושכנתי בתוכם". במידה רבה זהו גם סימן למחילת הקב"ה על חטא העגל. נראה והמשימה הצליחה והגענו לתכלית: "ויכס הענן את אהל מועד, וכבוד ה' מלא את המשכן". שנים רבות לאחר שסילק אדם הראשון את השכינה מן הארץ בחטאו הושלם התיקון ושכינה חזרה לדור בתוכנו.
אולם דווקא כאן מדגישה התורה עניין נוסף: "ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן". מה פשר עובדה זו? האם מניעתו של משה רבנו מלבוא פנימה אל אוהל מועד היא חיובית או שלילית?
מו"ר הרב ראם נהג להסביר כי יש כאן טרגדיה וטעם חמוץ המנכיח שיש עוד מה לתקן.
הרמב"ן מדגיש דבר שונה. שממש בדף הבא, כאשר נתחיל את ספר ויקרא נראה שהקב"ה קורא למשה לבוא פנימה ובכל זאת ספר שמות מסתיים בריחוק. מדוע?
המשמעות העמוקה של המשכן ונוכחות ה' כאן היא שזה הבית שלו ולא שלנו. זה עבורו ולא עבורנו. יש כאן יסוד חשוב של הבדלה. הבדלת האדם מלספח את בית המקדש מלהיות שלו. המחשבה הראשונה על בית המקדש צריכה להיות שזה לא שלי ולא של החבר. זה של הקב"ה. ואנחנו צריכים לחכות לכך שיקרא לנו להיכנס.
את המרחק הזה מתרגם ר' נחמן מברסלב לערפל קיומי (ליקוטי מוהר"ן, קטו). להרגשת ריחוק מהקב"ה. למצב של הסתרה. הענן המכסה את המשכן הוא סימן לגילוי שכינה והסתרתה גם יחד. בחנוכת המקדש יש תיאור דומה של כיסוי הענן את המקדש והכהנים שלא יכולים לבוא פנימה. "אז אמר שלמה ה' אמר לשכן בערפל". מיהו ששוכן בערפל - הקב"ה או האדם? שניהם!
מצבי ערפל עשויים לגרום לנו לשיתוק או אפילו לשבירה. לכיבוי פנימי וחוסר אמון בעצמי ובדרכי ובדרכה של תורה וקדושה. האדם המאמין הוא זה שלא בורח מהערפל אלא זה שיודע שדווקא היכן שהוא לא יודע טמון סוד גדול.
ר' נחמן מדגים את תורתו על סיפורו של חוזר בתשובה. על אותו אדם שהולך נבוך כל חייו ולפתע מתעורר ורוצה לילך בדרכי ה' יתברך. ברגע הזה הקב"ה מסתתר בערפל. מדוע? כדי שלא נחשוב שהקב"ה נמצא אך ורק במוחין דגדלות. אך ורק במקומות היפים והנוצצים של החיים. אותו אדם שחזר בתשובה לא יכול סתם כך לזרוק את כל מה שהוא עשה עד כה ולחשוב שאפשר פשוט להתחיל מחדש. אלא הוא צריך להבין שבתהליך שעשה עד עכשיו בחיים נמצאים היסודות שהביאו אותו בסופו של דבר לחזור בתשובה. וגם בהסתרה ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא ה' יתברך.
סיפור מגילת אסתר עוסק בהסתר. בריחוק וערפל. על סף יאוש ואבדון. המגילה מבקשת לגלות את ההשגחה ע"י אסתר ומרדכי. שני אנשי אמונה שלא נכנעים לתכתיב הקשה של המציאות. שלא משתחווים ליאוש שהמן מבקש להשית עליהם. שמלמדים אותנו שאפשר להפוך את החושך לאור, את העצב לשמחה.
"את קולך שמעתי מתוך הערפל. כי שמה האלוקים" (שולי רנד/ערפל)
הרב שראל רוזנבלט
הרב שראל רוזנבלט משמש כראש הישיבה ור"מ שיעור א'. מייסד-שותף ועמית בכיר במרכז הבין-דתי אור תורה ובית המדרש לישראל והאנושות. הרב שראל פעיל זה למעלה מעשור בשיח בין-דתי הן ברמה הארצית והן בפרויקטים בינלאומיים. בעבר שימש כראש כולל ההלכה ע"ש שטראוס להכשרת רבנים ומנהיגי קהילה וכן כרב קהילת הרימון באפרת. בוגר תואר B.e.d בחינוך ומחשבת ישראל ותושב"ע במכללת הרצוג, וכן מוסמך במחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון. עבודת המאסטר שלו עסקה בקבלת הרמב"ן וראשוני המקובלים בגירונה. מתגורר באפרת, נשוי לצורית ואב לחמישה ילדים.
דעת; תורה הוא פרויקט ייחודי בבית המדרש למחשבה יהודית. הפרויקט מבקש להיות מקום לתוכן תורני והגותי איכותי, ולמבקשי דעת וחכמה במרחב הרשת.
