כולם קדושים?
"כי כל העדה כולם קדושים". כמה היינו רוצים שמישהו יסתכל לנו בעיניים ויאמין בנו ויראה שאנחנו כבר קדושים. וכן לכאורה קורח רק מפנים פסוקים מפורשים שכבר נאמרו: "והייתם קדושים לאלוהיכם". "קדושים תהיו". ואם כן עלינו לשאול: מה כל כך פגום בטענתו של קרח?
היה ניתן להשיב שאכן המשפט הזה שכולם קדושים ובתוכם ה', הוא היגד נכון והבעיה נמצאת בטענה השניה של קרח "ומדוע תתנשאו על קהל ה'". אלו המילים שרואות במנהיגותם של משה ואהרון כדבר שבדו מליבם, כהתנשאות.
עם זאת, דומני כי יש בעיה לא פחות גדולה גם במשפט הראשון. זה הטוען שכולנו קדושים.
בשני הפסוקים 'והייתם קדושים' ו-'קדושים תהיו' הקדושה מוצגת כתהליך. 'תהיו'. כלומר שאנחנו בדרך לשם. זהו מושא שאיפתנו. אולם, קורח מבקש לטעון שכאן ועכשיו כולם קדושים. וכאן אנו נשאל: ומה עם מי שעוד לא קדוש? ומה עם מי שצריך עוד זמן? ומה נאמר על כך שהמציאות עוד לא שלמה?
הרב אשכנזי (מניטו) מצביע על כך שאחד הפגמים היסודיים בנצרות מצוי בעובדה שהם טענו שהגאולה כבר כאן, שהמשיח כבר הגיע וזהו. וכל זה בזמן שהמציאות עדיין חסרה ושבורה. התוצאה היא שנגמר הזמן לתקן ולעשות תשובה. כעת יש שתי אפשרויות – או שאדם בוחר להיענות לשלמות ע"י ביטול האני (שהרי אין לי את היכולת לתקן), או שאחת דינו להמית. זה מסביר מדוע הרבה דם נשפך דווקא ממי שדורש להיענות כאן ועכשיו לצו המוחלט בלי נתינת מקום לתשובה ותיקון. כך קרה ברבים מהמשטרים או כתות אוטופיסטיות החיים את האוטופיה ורוצים להחיל אותה כאן ועכשיו בלי סבלנות.
הרי כך קרה בראשית הבריאה – האדם חטא והקב"ה החריב את העולם. עד שאחרי המבול ראה הקב"ה שצריך לשתף עוד יותר את מידת הרחמים ולהגביר את החסד על הדין. שהרי בדין הקשה והמוחלט אין העולם יכול להתקיים. על בסיס ניסוחו של פרופ' שלום רוזנברג נוכל לומר: שדווקא הרצון המיידי לממש את האוטופיה, מוביל לקטסטרופה.
על פי רבי קלונימוס קלמן אפשטיין (בעל 'המאור ושמש') יש כאן מחלוקת עמוקה על אופי ההנהגה הרוחנית-תורנית-רבנית בעם ישראל. קרח רצה להחליף את ההנהגה משום שמנהיגותם של משה ואהרון הייתה מחוייכת מדי לטעמו. סבלנית וסלחנית מדי. קרח, לעומת זאת, רצה לתבוע במידת הדין הקשה מעם ישראל להיות קדושים – כאן ועכשיו.
כן, ראוי להם להורים ולמחנכים שיאמינו בילדיהם. שנאמין אחד בשני. שנראה את הקדושה שיש בתוך כל אחד ואחת. ועם זאת עלינו להגביר את החסד והרחמים על מידת הדין. לראות את הטוב ולגם לדרוש התקדמות מהזולת אך יותר מכך – לאפשר לו את החירות להתקדם ולהיבנות בקצב שנכון לו.
לצייר את האופק אך בד בבד לייצר את המרחב שמאפשר את ההתקדמות, את אורך נשימה בדרך אל האופק.
הרב שראל רוזנבלט
הרב שראל רוזנבלט משמש כראש הישיבה ור"מ שיעור א'. מייסד-שותף ועמית בכיר במרכז הבין-דתי אור תורה ובית המדרש לישראל והאנושות. הרב שראל פעיל זה למעלה מעשור בשיח בין-דתי הן ברמה הארצית והן בפרויקטים בינלאומיים. בעבר שימש כראש כולל ההלכה ע"ש שטראוס להכשרת רבנים ומנהיגי קהילה וכן כרב קהילת הרימון באפרת. בוגר תואר B.e.d בחינוך ומחשבת ישראל ותושב"ע במכללת הרצוג, וכן מוסמך במחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון. עבודת המאסטר שלו עסקה בקבלת הרמב"ן וראשוני המקובלים בגירונה. מתגורר באפרת, נשוי לצורית ואב לחמישה ילדים.
כולם קדושים?
"כי כל העדה כולם קדושים". כמה היינו רוצים שמישהו יסתכל לנו בעיניים ויאמין בנו ויראה שאנחנו כבר קדושים. וכן לכאורה קורח רק מפנים פסוקים מפורשים שכבר נאמרו: "והייתם קדושים לאלוהיכם". "קדושים תהיו". ואם כן עלינו לשאול: מה כל כך פגום בטענתו של קרח?
היה ניתן להשיב שאכן המשפט הזה שכולם קדושים ובתוכם ה', הוא היגד נכון והבעיה נמצאת בטענה השניה של קרח "ומדוע תתנשאו על קהל ה'". אלו המילים שרואות במנהיגותם של משה ואהרון כדבר שבדו מליבם, כהתנשאות.
עם זאת, דומני כי יש בעיה לא פחות גדולה גם במשפט הראשון. זה הטוען שכולנו קדושים.
בשני הפסוקים 'והייתם קדושים' ו-'קדושים תהיו' הקדושה מוצגת כתהליך. 'תהיו'. כלומר שאנחנו בדרך לשם. זהו מושא שאיפתנו. אולם, קורח מבקש לטעון שכאן ועכשיו כולם קדושים. וכאן אנו נשאל: ומה עם מי שעוד לא קדוש? ומה עם מי שצריך עוד זמן? ומה נאמר על כך שהמציאות עוד לא שלמה?
הרב אשכנזי (מניטו) מצביע על כך שאחד הפגמים היסודיים בנצרות מצוי בעובדה שהם טענו שהגאולה כבר כאן, שהמשיח כבר הגיע וזהו. וכל זה בזמן שהמציאות עדיין חסרה ושבורה. התוצאה היא שנגמר הזמן לתקן ולעשות תשובה. כעת יש שתי אפשרויות – או שאדם בוחר להיענות לשלמות ע"י ביטול האני (שהרי אין לי את היכולת לתקן), או שאחת דינו להמית. זה מסביר מדוע הרבה דם נשפך דווקא ממי שדורש להיענות כאן ועכשיו לצו המוחלט בלי נתינת מקום לתשובה ותיקון. כך קרה ברבים מהמשטרים או כתות אוטופיסטיות החיים את האוטופיה ורוצים להחיל אותה כאן ועכשיו בלי סבלנות.
הרי כך קרה בראשית הבריאה – האדם חטא והקב"ה החריב את העולם. עד שאחרי המבול ראה הקב"ה שצריך לשתף עוד יותר את מידת הרחמים ולהגביר את החסד על הדין. שהרי בדין הקשה והמוחלט אין העולם יכול להתקיים. על בסיס ניסוחו של פרופ' שלום רוזנברג נוכל לומר: שדווקא הרצון המיידי לממש את האוטופיה, מוביל לקטסטרופה.
על פי רבי קלונימוס קלמן אפשטיין (בעל 'המאור ושמש') יש כאן מחלוקת עמוקה על אופי ההנהגה הרוחנית-תורנית-רבנית בעם ישראל. קרח רצה להחליף את ההנהגה משום שמנהיגותם של משה ואהרון הייתה מחוייכת מדי לטעמו. סבלנית וסלחנית מדי. קרח, לעומת זאת, רצה לתבוע במידת הדין הקשה מעם ישראל להיות קדושים – כאן ועכשיו.
כן, ראוי להם להורים ולמחנכים שיאמינו בילדיהם. שנאמין אחד בשני. שנראה את הקדושה שיש בתוך כל אחד ואחת. ועם זאת עלינו להגביר את החסד והרחמים על מידת הדין. לראות את הטוב ולגם לדרוש התקדמות מהזולת אך יותר מכך – לאפשר לו את החירות להתקדם ולהיבנות בקצב שנכון לו.
לצייר את האופק אך בד בבד לייצר את המרחב שמאפשר את ההתקדמות, את אורך נשימה בדרך אל האופק.
הרב שראל רוזנבלט
הרב שראל רוזנבלט משמש כראש הישיבה ור"מ שיעור א'. מייסד-שותף ועמית בכיר במרכז הבין-דתי אור תורה ובית המדרש לישראל והאנושות. הרב שראל פעיל זה למעלה מעשור בשיח בין-דתי הן ברמה הארצית והן בפרויקטים בינלאומיים. בעבר שימש כראש כולל ההלכה ע"ש שטראוס להכשרת רבנים ומנהיגי קהילה וכן כרב קהילת הרימון באפרת. בוגר תואר B.e.d בחינוך ומחשבת ישראל ותושב"ע במכללת הרצוג, וכן מוסמך במחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון. עבודת המאסטר שלו עסקה בקבלת הרמב"ן וראשוני המקובלים בגירונה. מתגורר באפרת, נשוי לצורית ואב לחמישה ילדים.
דעת; תורה הוא פרויקט ייחודי בבית המדרש למחשבה יהודית. הפרויקט מבקש להיות מקום לתוכן תורני והגותי איכותי, ולמבקשי דעת וחכמה במרחב הרשת.
