כולם קדושים?

הרב שראל רוזנבלט

כולם קדושים?

 

"כי כל העדה כולם קדושים". כמה היינו רוצים שמישהו יסתכל לנו בעיניים ויאמין בנו ויראה שאנחנו כבר קדושים. וכן לכאורה קורח רק מפנים פסוקים מפורשים שכבר נאמרו: "והייתם קדושים לאלוהיכם". "קדושים תהיו". ואם כן עלינו לשאול: מה כל כך פגום בטענתו של קרח?

היה ניתן להשיב שאכן המשפט הזה שכולם קדושים ובתוכם ה', הוא היגד נכון והבעיה נמצאת בטענה השניה של קרח "ומדוע תתנשאו על קהל ה'". אלו המילים שרואות במנהיגותם של משה ואהרון כדבר שבדו מליבם, כהתנשאות.

עם זאת, דומני כי יש בעיה לא פחות גדולה גם במשפט הראשון. זה הטוען שכולנו קדושים.

בשני הפסוקים 'והייתם קדושים' ו-'קדושים תהיו' הקדושה מוצגת כתהליך. 'תהיו'. כלומר שאנחנו בדרך לשם. זהו מושא שאיפתנו. אולם, קורח מבקש לטעון שכאן ועכשיו כולם קדושים. וכאן אנו נשאל: ומה עם מי שעוד לא קדוש? ומה עם מי שצריך עוד זמן? ומה נאמר על כך שהמציאות עוד לא שלמה?

הרב אשכנזי (מניטו) מצביע על כך שאחד הפגמים היסודיים בנצרות מצוי בעובדה שהם טענו שהגאולה כבר כאן, שהמשיח כבר הגיע וזהו. וכל זה בזמן שהמציאות עדיין חסרה ושבורה. התוצאה היא שנגמר הזמן לתקן ולעשות תשובה. כעת יש שתי אפשרויות – או שאדם בוחר להיענות לשלמות ע"י ביטול האני (שהרי אין לי את היכולת לתקן), או שאחת דינו להמית. זה מסביר מדוע הרבה דם נשפך דווקא ממי שדורש להיענות כאן ועכשיו לצו המוחלט בלי נתינת מקום לתשובה ותיקון. כך קרה ברבים מהמשטרים או כתות אוטופיסטיות החיים את האוטופיה ורוצים להחיל אותה כאן ועכשיו בלי סבלנות.

הרי כך קרה בראשית הבריאה – האדם חטא והקב"ה החריב את העולם. עד שאחרי המבול ראה הקב"ה שצריך לשתף עוד יותר את מידת הרחמים ולהגביר את החסד על הדין. שהרי בדין הקשה והמוחלט אין העולם יכול להתקיים. על בסיס ניסוחו של פרופ' שלום רוזנברג נוכל לומר: שדווקא הרצון המיידי לממש את האוטופיה, מוביל לקטסטרופה.

על פי רבי קלונימוס קלמן אפשטיין (בעל 'המאור ושמש') יש כאן מחלוקת עמוקה על אופי ההנהגה הרוחנית-תורנית-רבנית בעם ישראל. קרח רצה להחליף את ההנהגה משום שמנהיגותם של משה ואהרון הייתה מחוייכת מדי לטעמו. סבלנית וסלחנית מדי. קרח, לעומת זאת, רצה לתבוע במידת הדין הקשה מעם ישראל להיות קדושים – כאן ועכשיו.

כן, ראוי להם להורים ולמחנכים שיאמינו בילדיהם. שנאמין אחד בשני. שנראה את הקדושה שיש בתוך כל אחד ואחת. ועם זאת עלינו להגביר את החסד והרחמים על מידת הדין. לראות את הטוב ולגם לדרוש התקדמות מהזולת אך יותר מכך – לאפשר לו את החירות להתקדם ולהיבנות בקצב שנכון לו.

לצייר את האופק אך בד בבד לייצר את המרחב שמאפשר את ההתקדמות, את אורך נשימה בדרך אל האופק.

הרב שראל רוזנבלט

ר״מ בכולל הישיבה, למד בישיבת ההסדר בעתניאל שמונה שנים בהם שירת בצבא. שימש גם כר"מ בעתניאל. בוגר תואר ראשון במכללת הרצוג במסלול חינוך, תושב"ע ומחשבת ישראל, ומוסמך במחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון. מתגורר באפרת, נשוי לצורית ואב לארבע בנות. רב קהילת הרימון באפרת.