קדושה ושייכות

 

 

הצו האלמותי של 'קדושים תהיו' המורה על חיים שיש בהם פרישות ודיוק, כולל בתוכו פרטים רבים, איסורים ומצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו. כולם נובעים מעצם היות 'קדושה'. ה' יתברך הוא קדוש וארץ ישראל קדושה, והללו תובעים מאיתנו להיות מותאמים למימד קדושתי זה גם ברמת המעשה בכל אורחות חיינו.

במקום שיש פוטנציאל של התקדשות והיענות לקדושה, ישנה גם האפשרות של חילולהּ. מכאן עשוי לצמוח מתח יסודי, לחץ ואולי אף עצבנות מסויימת ביחס לקיום מצוות אלו. שהרי המפר אותם לא זו בלבד שאינו נענה לצו ההתקדשות אלא עשוי הוא גם לחלל. לפגום. לפגוע. בקדושתו שלו, בקדושתו יתברך או בקדושת הארץ. בפריזמה הזו העולם נחלק לשניים – הקדוש וזה שאינו, המקדש וזה שמחלל. חלוקה זו, בהצטרף הלחץ הנ"ל, עשויים לגרור יחס קשה, סגור, עצבני, כלפי אנשים מסויימים.

 

הרחק מפרשתנו, בספר דברים אומרת התורה 'בנים אתם לה' אלוקיכם'. גם לעקרון זה השלכות מעשיות ומחייבות מעצם מעמדנו כבנים. אולם המוזיקה היא שונה, המחוייבות איננה נובעת מהפחד מפני חילול הקודש, או שימצא את עצמו מחוץ למעגל זה או אחר; מחוייבות זו נובעת מעומק השייכות המשפחתית, מעצם המעמד האישי הבלתי-מותנה של היות אדם מישראל 'בן למקום'.

ממבט זה ההסתכלות של כל אחד על עצמו ועל זולתו מתחילה מנקודת השייכות, הערבות וההזדהות, ולא מנקודה שיפוטית של האם אתה אדם מקדש או מחלל.

 

*היום, יום שישי ה' באייר, נגנזה נשמה לבית עולמים – הרב אלישיב קנוהל

הרב אלישיב כתב את אחד הספרים החשובים בדורנו על הלכות טהרת המשפחה. נושא זה היה חשוב ביותר בחייו וממש מסר את נפשו על כך. טהרת המשפחה, כמו כל איסורי עריות, היא חלק מהחובות הקשורות בקדושה המובאות בפרשת השבוע.

ודווקא על הרקע הזה, כל כך יפה הסיפור הבא שסיפר הרב אלישיב על עצמו:

'כל טלפון שאני מקבל {=בשאלות הלכתיות קלות ככבדות משקל} אני זוכר שבצד השני של הטלפון מדבר ילד של הקב"ה או ילדה של הקב"ה. והרי גם אני ילד של הקב"ה. ואם כן, הרי שאנחנו אחים. ומתוך כך אני אוהב את מי שמדבר איתי. את האהבה הזו הם יכולים להרגיש מבעד לטלפון. ואז אפשר לפתור הרבה בעיות'.

 

הרב אלישיב היה אדם שהקדושה הייתה בראש מעייניו, אך הוא לא שכח לרגע אחד להסתכל על כל אחד ואחת סביבו קודם כל כשווה בין שווים. אך לא מתוך מכנה משותף נמוך אלא מתוך 'בנים אנחנו לה' אלוקינו', ומתוך כך בנה את בניין הקדושה.