חופש העיסוק והפנאי הפנימי

הרב שראל רוזנבלט

מה האגתר גדול יותר עמו מתמודדים הקב"ה ומשה רבנו:  להוציא את בני ישראל ממצרים או להוציא את מצריים מתוך ליבם של ישראל? האם כבדות לבו של פרעה מעכבת את הגאולה או ערלות אזניהם של ישראל? 

אחד ההשפעות העמוקות ביותר של המהפכה התעשייתית היא הרחבת הפנאי בחייו של אדם. ככל הנראה אנחנו נמצאים בעידן בו הזמן הפנוי שיש לאדם הוא הגדול ביותר מעת ברוא ה' אדם על הארץ. 

ועם זאת, רבים מרגישים כי הם תובעים תחת העומס. הלחץ הנפשי גובר והפנאי הפנימי פוחת. 

"ולא ישמעו אל משה מקוצר רוח ועבודה קשה". רש"י מסביר כי בנ"י באמת עבדו 24/7 וטכנית לא היה להם אפשרות לשמוע למשה. פרשנים רבים הציעו כיוונים נוספים. מסורת מדרשית בה אוחז תרגום יונתן והרמב"ן מסבירים כי ה'עבודה הקשה' היא שם קוד לעבודה זרה. שיקועם של בנ"י בעבודת הגילולים של מצרים הביאה את העם לאטום את אזניהם. 

בפרשת שמות הבטיחו הבטחות גשמיות (ארץ זבת חלב ודבש) ונאמר "ויאמן העם" אולם כעת משה רבנו דורש מהם לעבור שינוי פנימי, אמוני, ואת זה עם ישראל לא רוצה לשמוע. אנחנו מעדיפים תמריצים חומריים מאשר מחשבות על תמורה פנימית משמעותית. 

אך נחזור ונשאל – מדוע אם כן התורה לא אומרת שהסיבה היא ע"ז ובמקום זאת רק אומרת "קוצר רוח ועבודה קשה". 

ואולי מבקשת התורה ללמדנו כי במידה ותחושת העומס וחוסר הפניות והעבודה הקשה והתובענית היום יומית שלנו היא הסיבה לכך שקצרה רוחנו ואין לנו את הפני לעבור תמורה פנימית, שמא יש בכך בחינת עבודה זרה. 

בשורת הגאולה והחירות ממצרים היא בשורה על האפשרות לחיות בלב רחב ולא צר, להרגיש את הפנאי הנפשי ולפתוח את האזנים לקול ה' גם בתוך חיי עבודה ועומס. 

התורה מכוונות אותנו לא רק לחפש את החירות של הפנאי התעסוקתי אלא את החירות של הפנאי הפנימי. *

הרב שראל רוזנבלט

ר״מ בכולל הישיבה, למד בישיבת ההסדר בעתניאל שמונה שנים בהם שירת בצבא. שימש גם כר"מ בעתניאל. בוגר תואר ראשון במכללת הרצוג במסלול חינוך, תושב"ע ומחשבת ישראל, ומוסמך במחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון. מתגורר באפרת, נשוי לצורית ואב לארבע בנות. רב קהילת הרימון באפרת.