"השכל המדעי רוצה לבחון כל דבר מזווית אובייקטיבית ולכן הוא מחנך את האדם להסתכל על הדברים מבחוץ ולא להיות מעורב בהם רגשית ונפשית. זוהי הסיבה לכך שאפילו אם המדע יספק הוכחה לצדקת טענה זו או אחרת, הוא לעולם לא יגיע לוודאות פנימית, כי יש סתירה מהותית בין ודאות פנימית לבין ההסתכלות החיצונית המאפיינת את השכל המדעי... כוחו של השכל המדעי בביקורתיות, אבל לבנות משהו חדש, ובמיוחד אמונה – לכך אינו מסוגל".

במילים אלו מתאר הרב שג"ר את המהפכה התודעתית שהוא מזהה בהגותו של ר' נחמן מברסלב. שיעוריו הרבים של הרב שג"ר נאספו ונערכו לאחר מותו בשני כרכים – "שיעורים על ליקוטי מוהר"ן" [הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר, התשע"ב].

בחלקים הקודמים של #מדריך_לנבוך_הצעיר [קישורים איפה שקישורים, או דרך ההאשטג] סקרנו את הגותם של שלושה כותבים בני זמננו שעסקו במתן מענה לשאלות אמוניות. הרב מיכאל אברהם היווה צוהר לגישה הפילוסופית-לוגית ולהתמודדות שלה עם ביסוס מערכי האמונה. דבריו של הרב זקס חשפו בפנינו את הגישה הרואה באמונה מקור למשמעות חיים. בפוסט האחרון ראינו את היסוד הרוחני התיאולוגי המשרת את אברהם יהושע השל בתיאורו את החוויה הדתית.

הרב שג"ר עסק גם הוא רבות באפיון החוויה הדתית ובניסיונות למצוא את יסודותיה. ברבות השנים הוא ביקש לפנות אל תורתו החסידית של ר' נחמן, ולראות בה, בין היתר, מקור השראה לכינון תפיסה תיאולוגית רוויית אמונה. אם לנסות לאפיין את השיטה כמו שעשינו ביחס לכותבים הקודמים, אפשר אולי לומר שהרב שג"ר מנסה לפתח גישה קיומית לביסוס האמונה. חווית החיים על כל מה שהיא מזמנת לאדם, כשהיא נחווית בתמימות וביושר, צובעת גם את החוויה הדתית במשמעות מחודשת. הקשבה לעולם, כנות ואותנטיות ביחס לעצמי וחתירה פנימית לאמת הופכות את האמונה הדתית לתהליך מתבקש וממשי.

ההכרה בקשיים הנפשיים והרוחניים הכרוכים בעולמו של האדם המאמין מהווה פעמים רבות חלק גדול מהדרך לפתרונם. היכולת להודות שאתה ניצב בפני מבוי סתום מגלה לעיתים שהמבוי לא כ"כ סתום כפי שחשבת לפני כן. במידה רבה, מנסה הרב שג"ר לפנות אל העובדה שאלוקים נטע באדם נשמה כדי להאחז בקשר איתו. הוא מבקש ללמד אותנו להכיר בערכה בתוך עולם שלעיתים שכח את קיומה מרוב מצוות אנשים מלומדה. בהצעה הרוחנית המחודשת שפורס הרב שג"ר לאור הגותו של ר' נחמן, דווקא החשיבה הלוגית והשכל ה"מדעי" מהווים לעיתים מכשול יותר מאשר מנוף. לא כל נבוך ימצא בכך פתרון, אבל לחלק מהאנשים יכולים דווקא השחרור וההקשבה פנימה להוות נקודת מפנה בחיפושם אחר הכוונה רוחנית רלוונטית.

הגותו הרוחנית של הרב שג"ר עשויה לדבר בעיקר אל מי שנמצא "בתוך" הסיפור הדתי, אולם במובן מסויים זו חוכמה גדולה יותר. יתכן שהשפה בה הוא מבסס ומתקף את אמונתו באלוקים ובמצוותיו לא תהווה הוכחה הרמטית לוגית, בפרט לא עבור מי שמחפש הוכחות חותכות לוגיות או מצוי בעצמו "מחוץ" לסיפור. אלא שלעיתים נדמה כי הנבוכים הגדולים יותר אינם אלו שעומדים בחוץ ומבקשים נתיב פנימה אלא דווקא אלו שמאז ומעולם היו בפנים ודווקא בשל כך מחפשים את משמעות האמנה שלהם.

"שיעורים על ליקוטי מוהר"ן" הוא אמנם מצע עשיר מאוד לתורת הרב שג"ר ולחשיפה להגותו המתחדשת והקיומית, אולם יתכן שלחלק מהקוראים הוא ירגיש פחות רלוונטי. נדרשת אוריינטציה סבירה ללימודי חסידות בכלל וליקוטי מוהר"ן בפרט בכדי לעמוד על טיבו כראוי. הרב שג"ר אמנם מבאר את הקטעים המובאים בשיעורים, אולם לא מדובר בתרגום עוקב וישיר אלא בדברים כלליים לאור הקטעים המצוטטים. בעלי רקע בלימוד ליקוטי מוהר"ן, עשויים לעומת זאת ליהנות מהזדמנות למפגש עם פרשנות יצירתית ומלאת חיים לטקסטים המשונים שיש בו לפעמים.

הכוח בדברי הרב שג"ר טמון בעיקר ביכולתו להוות הצעה מחודשת עבור מי שבחר כבר להיות חלק מהסיפור היהודי-הלכתי. נדמה שבמובנים רבים דווקא שם, ולא בקרבות המאסף שמנהלים חלק מהכותבים האחרים נגד תפיסות חיצוניות, מצוי האתגר הגדול של הנבוכים מול תפיסתם. כך או כך, תורת הרב שג"ר עשוייה להוות מענה מעמיק עבור לא מעט מחובשי ספסלי עולם התורה בימינו.