דבר תורה לפרשת קרח

דעת; תורה

מה פירוש "מחלוקת שסופה להתקיים"? האם אנחנו לא חפצים להמעיט מחלוקות? למה מחלוקת טובה היא דווקא מחלוקת שממשיכה להתקיים?

קרח ועדתו זכו לאחד התארים המפוקפקים ביותר שניפקו חז"ל – חולקים שלא לשם שמיים [אבות ה', י"ז]: "כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ"
מה פירוש "מחלוקת שסופה להתקיים"? האם אנחנו לא חפצים להמעיט מחלוקות? למה מחלוקת טובה היא דווקא מחלוקת שממשיכה להתקיים?
ההסבר הפשוט הוא שמחלוקת טובה היא מחלוקת שיש נקודת אמת משמעותית בדרכו של כל אחד מן הצדדים החולקים. כשכל צד מנסה לעמוד על נקודת האמת שלו לשם שמים – המחלוקת יכולה להגיע למרחב האינסופי של חוסר ההכרעה. דווקא בגלל האמביוולנטיות בין הצדדים השקולים. לשקר, לעומת זאת, אין יכול להחזיק לנצח, והוא עתיד להיחשף כלא רלוונטי. מחלוקת שבה אחד מן הצדדים לא טוען טענות אמיתית היא מחלוקת שלא תוכל להחזיק לנצח מהסיבה הפשוטה שהיא תוכרע. "התקיימות" המחלוקת היא אכן סממן חיובי – היא מעידה על עומקן וכנותן של הטענות.
רגע, אז למה דווקא קרח ועדתו נבחרו לייצג מחלוקת שלא לשם שמיים? הם באמת טענו טענות עד כדי כך שקרית ומופרכות שאין סופן להתקיים? הרי באופן פשוט הם מצרים על ריכוז הסמכויות במשפחת בן עמרם – טענה הנראית כלגיטימית מצד עצמה אף אם יש לדחותה.
אז באמת, אם נסתכל בפירוש הרמב"ם למשנה זו באבות [פירושו למשנה זו ומשנה י"ח יחדיו, למעשה], נמצא שציר ה"לשם שמיים" מוגדר קצת אחרת לדעתו. בבואנו לקבוע אם מחלוקת הינה לשם שמיים או לא, השאלה היא לא מה אחוז רכיבי האמת האובייקטיבית בכל צד, אלא מהי הגישה שאיתה ניגשים הצדדים להתנגח זה בז. כששמאי והלל חולקים זה עם זה הם מייצרים מחלוקת לשם שמיים בגלל מה שהם מתכוונים לעשות, לא רק בגלל ששניהם בהכרח מכילים צדק אובייקטיבי כלשהו. הם באים להגדיל תורה לשם שמיים, ולכן גם המחלוקת שלהם היא מחלוקת לשם שמיים שעתידה להתקיים, דווקא בגלל השאיפה לאמת שהם נושאים. ולעומת זאת – מחלוקת שבה לא לכל הצדדים יש מניע טהור, ואחד או יותר מהחולקים לא נושאים את מטה המדון בשם האמת אלא בשם אינטרסים נוספים – היא מחלוקת שמטבעה לא תתקיים לנצח. לא בגלל אחוזי האמת שבטענה, אלא בגלל הגישה שאיתה מתעוררת המחלוקת.
קרח ועדתו לא שאפו לגלות את האמת, גם אם בדבריהם היתה אמת, ולכן מחלוקתם הוגדרה כמחלוקת שאינה לשם שמיים. ואם לצטט את דברי הרמב"ם המתייחס לדרישה המוסרית שמלמדת אותנו כאן מסכך אבות בעקבות מעשיהם: "כי מי שיחלוק לא לכוונת סתירת דברי חבירו אלא לרצותו לדעת האמת, יתקיימו דבריו ולא יפסיקו. וכל מי שיישר בני אדם יגמלהו ה' יתברך כשימנעהו מן החטא, וכל מי שיטעה בני אדם יענשהו ה' יתברך כשימנעהו מן התשובה".
יהי רצון שנזכה לחלוק על חברינו מתוך יישור זה את זה לשם שמיים, ומתוך כך יתקיימו דברינו.
שבת שלום!

דעת; תורה

דעת; תורה הינו מיזם להפצת תוצרי בית המדרש למחשבה ברשת האינטרנט. עקבו אחרינו גם בפייסבוק :-)

דבר תורה לפרשת קרח

מה פירוש "מחלוקת שסופה להתקיים"? האם אנחנו לא חפצים להמעיט מחלוקות? למה מחלוקת טובה היא דווקא מחלוקת שממשיכה להתקיים?

קרח ועדתו זכו לאחד התארים המפוקפקים ביותר שניפקו חז"ל – חולקים שלא לשם שמיים [אבות ה', י"ז]: "כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ"
מה פירוש "מחלוקת שסופה להתקיים"? האם אנחנו לא חפצים להמעיט מחלוקות? למה מחלוקת טובה היא דווקא מחלוקת שממשיכה להתקיים?
ההסבר הפשוט הוא שמחלוקת טובה היא מחלוקת שיש נקודת אמת משמעותית בדרכו של כל אחד מן הצדדים החולקים. כשכל צד מנסה לעמוד על נקודת האמת שלו לשם שמים – המחלוקת יכולה להגיע למרחב האינסופי של חוסר ההכרעה. דווקא בגלל האמביוולנטיות בין הצדדים השקולים. לשקר, לעומת זאת, אין יכול להחזיק לנצח, והוא עתיד להיחשף כלא רלוונטי. מחלוקת שבה אחד מן הצדדים לא טוען טענות אמיתית היא מחלוקת שלא תוכל להחזיק לנצח מהסיבה הפשוטה שהיא תוכרע. "התקיימות" המחלוקת היא אכן סממן חיובי – היא מעידה על עומקן וכנותן של הטענות.
רגע, אז למה דווקא קרח ועדתו נבחרו לייצג מחלוקת שלא לשם שמיים? הם באמת טענו טענות עד כדי כך שקרית ומופרכות שאין סופן להתקיים? הרי באופן פשוט הם מצרים על ריכוז הסמכויות במשפחת בן עמרם – טענה הנראית כלגיטימית מצד עצמה אף אם יש לדחותה.
אז באמת, אם נסתכל בפירוש הרמב"ם למשנה זו באבות [פירושו למשנה זו ומשנה י"ח יחדיו, למעשה], נמצא שציר ה"לשם שמיים" מוגדר קצת אחרת לדעתו. בבואנו לקבוע אם מחלוקת הינה לשם שמיים או לא, השאלה היא לא מה אחוז רכיבי האמת האובייקטיבית בכל צד, אלא מהי הגישה שאיתה ניגשים הצדדים להתנגח זה בז. כששמאי והלל חולקים זה עם זה הם מייצרים מחלוקת לשם שמיים בגלל מה שהם מתכוונים לעשות, לא רק בגלל ששניהם בהכרח מכילים צדק אובייקטיבי כלשהו. הם באים להגדיל תורה לשם שמיים, ולכן גם המחלוקת שלהם היא מחלוקת לשם שמיים שעתידה להתקיים, דווקא בגלל השאיפה לאמת שהם נושאים. ולעומת זאת – מחלוקת שבה לא לכל הצדדים יש מניע טהור, ואחד או יותר מהחולקים לא נושאים את מטה המדון בשם האמת אלא בשם אינטרסים נוספים – היא מחלוקת שמטבעה לא תתקיים לנצח. לא בגלל אחוזי האמת שבטענה, אלא בגלל הגישה שאיתה מתעוררת המחלוקת.
קרח ועדתו לא שאפו לגלות את האמת, גם אם בדבריהם היתה אמת, ולכן מחלוקתם הוגדרה כמחלוקת שאינה לשם שמיים. ואם לצטט את דברי הרמב"ם המתייחס לדרישה המוסרית שמלמדת אותנו כאן מסכך אבות בעקבות מעשיהם: "כי מי שיחלוק לא לכוונת סתירת דברי חבירו אלא לרצותו לדעת האמת, יתקיימו דבריו ולא יפסיקו. וכל מי שיישר בני אדם יגמלהו ה' יתברך כשימנעהו מן החטא, וכל מי שיטעה בני אדם יענשהו ה' יתברך כשימנעהו מן התשובה".
יהי רצון שנזכה לחלוק על חברינו מתוך יישור זה את זה לשם שמיים, ומתוך כך יתקיימו דברינו.
שבת שלום!

דעת; תורה

דעת; תורה הינו מיזם להפצת תוצרי בית המדרש למחשבה ברשת האינטרנט. עקבו אחרינו גם בפייסבוק :-)

דעת; תורה הוא פרויקט ייחודי בבית המדרש למחשבה יהודית. הפרויקט מבקש להיות מקום לתוכן תורני והגותי איכותי, ולמבקשי דעת וחכמה במרחב הרשת.