כבן המתחטא

הרב שלמה וולפיש

"אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי" - הלקח החינוכי מסיפור חוני

כבן המתחטא

"אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי, אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני מקום ועושה לך רצונך כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו, ועליך הכתוב אומר 'ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך'" (משנה תענית ג,ח).

שמעון בן שטח כועס על חוני המעגל. גם מן התורה שבכתב וגם מן התורה שבעל פה עולה שוב ושוב שהגשם הוא הסימן הישיר ביותר לקשר בין ישראל ליוצרו. אם יורדים גשמים – מובן שהקב"ה מרוצה מבריותיו. אם ח"ו לא יורדים גשמים – אין צורך לפרט.

חורף שלם עובר ללא גשמים. לא הועילו תעניות היחידים, לא תעניות הציבור הקלות ואפילו לא התעניות החמורות. עם ישראל נענה בשלילה, וננזף ע"י השי"ת. כבר מתקרבים לפסח ועוד לא ירדה טיפה. האם יש מסר מובהק יותר שעלינו לתקן את מעשינו ולשוב בתשובה לפניו?

חוני המעגל מתנהג כמו ילד קטן שאביו עשה טעות קשה ולא השאיר אותו בבית כשהלך לקניות. הילד בוכה ובוכה שהוא רוצה ממתק, והאב כבר לא יכול לעמוד בבכיו של בנו האהוב, והוא מוותר. הוא שוכח את כל השיטות החינוכיות הכל-כך נכונות ומדויקות, נוטש את כל מה שקרא בספרי העצות רבי-המכר ומוסיף את הממתק לעגלת הקניות (ובואו נודה על האמת - אולי פשוט אין לו כח כבר לשמוע את היבבות וזו בסה"כ הדרך המהירה ביותר להשתיק אותו).

איך ינהג עם ישראל בשנה שאחרי מעשיו של חוני? בדיוק באותה צורה בה יתנהג אותו ילד בפעם הבאה שאביו יקח אותו לסופר. בדיוק כמו שהוא יחזור ויבכה עד שיקבל את הממתק, כך לומד עם ישראל שהוא איננו צריך לחזור בתשובה, שכן יש לנו את חוני.

בתקופת חזקיהו וישעיהו מגיעים האשורים, נלחמים ביהודה ומטילים מצור על ירושלים. למרות שבמשך עשרות רבות של שנים אף אחד לא הצליח להכניע את האשורים בכל מלחמה ומצור, ירושלים שורדת באורח פלאי. כיצד מפרשים זאת בני ישראל? הם מבינים שלא משנה כיצד ינהגו (ואכן ישעיהו הטיל ביקורת כבדה מאד על דרכם הבעייתית של בני ישראל), המקדש יציל אותם. כמאה שנים אחר-כך עומד ירמיהו הנביא, ולא מצליח לשכנע את בני ישראל שהמקדש לא תמיד מציל את מי שאיננו ראוי לו. לא תהיה כאן הגנה אוטומטית: "אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה" (ירמיהו ז,ד). אולם, ירמיהו לא מצליח לשכנע את העם, ומסתבר שאחת הסיבות היא שהעם כבר נשען על מסורת של מאה שנים שהמקדש בהחלט יכול להציל אותנו מכל אימפריה, וממילא אין לנו שום סיבה אמיתית לתקן את מעשינו.

זו הבעיה הגדולה במה שעושה חוני המעגל, ומכאן נובע כעסו של שמעון בן שטח נשיא ישראל, האחראי על מצבו הרוחני של העם ועל חינוכו. אם כן - מה מונע ממנו אכן לגזור נידוי על חוני? נראה שהתשובה היא שבמקום חסרונו אפשר למצוא את יתרונו. אמנם לקנות ממתק לילד הורס את חינוכו, אבל הילד גם לומד שהאהבה של אב לבנו מנצחת אפילו את הערכים החינוכיים. הקב"ה אוהב את חוני - ודרכו הוא מגלה את אהבתו לעם ישראל כולו - יותר מכל דבר אחר. וגם אם בטווח הקרוב והבינוני זה יהרוס את החינוך, לטווח הארוך זהו לימוד משמעותי ביותר.

ללא תגובתו של שמעון בן שטח אנו נמשיך לחפש את החוני התורן שיציל אותנו, ויש אנשים שאכן נוקטים בגישה הזו (ומסתבר שפה ושם יש גם איזה 'חוני' מופלא שכזה שמסייע להם במקום לחנך אותם). ובאמת הוא איננו מוותר על המסר החשוב שללא עבודה פנימית, ללא תיקון המידות ושמירה על הברית הכרותה בינינו ובין אלהינו, לא נצלח לאורך זמן. אבל באיזו פינה אחורית במוח הקדום שלנו, אנחנו זוכרים שבסוף בסוף ה' אוהב אותנו כמו שאב אוהב את בנו, ללא תנאים ואפילו תוך וויתור על עקרונות חינוכיים.

 

הרב שלמה וולפיש

ר״מ שיעור ב׳ בישיבה, איש תקוע, בה הוא חי עם אשתו וילדיו. למד בישיבות מקור-חיים, עתניאל ותקוע. בעל תואר ראשון בחינוך ממכללת הרצוג, ומשלים כעת את התואר השני בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון. משמש כר"מ בישיבת או"ת מחנים משנת תשע"ד, ומלמד תלמוד וחסידות גם במדרשת לינדנבאום ו

כבן המתחטא

"אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי" - הלקח החינוכי מסיפור חוני

כבן המתחטא

"אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי, אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני מקום ועושה לך רצונך כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו, ועליך הכתוב אומר 'ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך'" (משנה תענית ג,ח).

שמעון בן שטח כועס על חוני המעגל. גם מן התורה שבכתב וגם מן התורה שבעל פה עולה שוב ושוב שהגשם הוא הסימן הישיר ביותר לקשר בין ישראל ליוצרו. אם יורדים גשמים – מובן שהקב"ה מרוצה מבריותיו. אם ח"ו לא יורדים גשמים – אין צורך לפרט.

חורף שלם עובר ללא גשמים. לא הועילו תעניות היחידים, לא תעניות הציבור הקלות ואפילו לא התעניות החמורות. עם ישראל נענה בשלילה, וננזף ע"י השי"ת. כבר מתקרבים לפסח ועוד לא ירדה טיפה. האם יש מסר מובהק יותר שעלינו לתקן את מעשינו ולשוב בתשובה לפניו?

חוני המעגל מתנהג כמו ילד קטן שאביו עשה טעות קשה ולא השאיר אותו בבית כשהלך לקניות. הילד בוכה ובוכה שהוא רוצה ממתק, והאב כבר לא יכול לעמוד בבכיו של בנו האהוב, והוא מוותר. הוא שוכח את כל השיטות החינוכיות הכל-כך נכונות ומדויקות, נוטש את כל מה שקרא בספרי העצות רבי-המכר ומוסיף את הממתק לעגלת הקניות (ובואו נודה על האמת - אולי פשוט אין לו כח כבר לשמוע את היבבות וזו בסה"כ הדרך המהירה ביותר להשתיק אותו).

איך ינהג עם ישראל בשנה שאחרי מעשיו של חוני? בדיוק באותה צורה בה יתנהג אותו ילד בפעם הבאה שאביו יקח אותו לסופר. בדיוק כמו שהוא יחזור ויבכה עד שיקבל את הממתק, כך לומד עם ישראל שהוא איננו צריך לחזור בתשובה, שכן יש לנו את חוני.

בתקופת חזקיהו וישעיהו מגיעים האשורים, נלחמים ביהודה ומטילים מצור על ירושלים. למרות שבמשך עשרות רבות של שנים אף אחד לא הצליח להכניע את האשורים בכל מלחמה ומצור, ירושלים שורדת באורח פלאי. כיצד מפרשים זאת בני ישראל? הם מבינים שלא משנה כיצד ינהגו (ואכן ישעיהו הטיל ביקורת כבדה מאד על דרכם הבעייתית של בני ישראל), המקדש יציל אותם. כמאה שנים אחר-כך עומד ירמיהו הנביא, ולא מצליח לשכנע את בני ישראל שהמקדש לא תמיד מציל את מי שאיננו ראוי לו. לא תהיה כאן הגנה אוטומטית: "אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה" (ירמיהו ז,ד). אולם, ירמיהו לא מצליח לשכנע את העם, ומסתבר שאחת הסיבות היא שהעם כבר נשען על מסורת של מאה שנים שהמקדש בהחלט יכול להציל אותנו מכל אימפריה, וממילא אין לנו שום סיבה אמיתית לתקן את מעשינו.

זו הבעיה הגדולה במה שעושה חוני המעגל, ומכאן נובע כעסו של שמעון בן שטח נשיא ישראל, האחראי על מצבו הרוחני של העם ועל חינוכו. אם כן - מה מונע ממנו אכן לגזור נידוי על חוני? נראה שהתשובה היא שבמקום חסרונו אפשר למצוא את יתרונו. אמנם לקנות ממתק לילד הורס את חינוכו, אבל הילד גם לומד שהאהבה של אב לבנו מנצחת אפילו את הערכים החינוכיים. הקב"ה אוהב את חוני - ודרכו הוא מגלה את אהבתו לעם ישראל כולו - יותר מכל דבר אחר. וגם אם בטווח הקרוב והבינוני זה יהרוס את החינוך, לטווח הארוך זהו לימוד משמעותי ביותר.

ללא תגובתו של שמעון בן שטח אנו נמשיך לחפש את החוני התורן שיציל אותנו, ויש אנשים שאכן נוקטים בגישה הזו (ומסתבר שפה ושם יש גם איזה 'חוני' מופלא שכזה שמסייע להם במקום לחנך אותם). ובאמת הוא איננו מוותר על המסר החשוב שללא עבודה פנימית, ללא תיקון המידות ושמירה על הברית הכרותה בינינו ובין אלהינו, לא נצלח לאורך זמן. אבל באיזו פינה אחורית במוח הקדום שלנו, אנחנו זוכרים שבסוף בסוף ה' אוהב אותנו כמו שאב אוהב את בנו, ללא תנאים ואפילו תוך וויתור על עקרונות חינוכיים.

 

הרב שלמה וולפיש

ר״מ שיעור ב׳ בישיבה, איש תקוע, בה הוא חי עם אשתו וילדיו. למד בישיבות מקור-חיים, עתניאל ותקוע. בעל תואר ראשון בחינוך ממכללת הרצוג, ומשלים כעת את התואר השני בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון. משמש כר"מ בישיבת או"ת מחנים משנת תשע"ד, ומלמד תלמוד וחסידות גם במדרשת לינדנבאום ו

No items found.

דעת; תורה הוא פרויקט ייחודי בבית המדרש למחשבה יהודית. הפרויקט מבקש להיות מקום לתוכן תורני והגותי איכותי, ולמבקשי דעת וחכמה במרחב הרשת.