שבת נותנת לך כנפיים

הרב שראל רוזנבלט

שבת נותנת לך כנפים

 

מבריאת העולם החליט הקב"ה כי הוא שובת ביום השביעי משום שסיים את מלאכתו. "כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוקים לעשות".

עבור המדרש, שביתתו של אלוקים ממלאכת העולם מהווה את יריית הפתיחה למלאכתו של האדם. עכשיו זהו תורנו לתקן, לעמול, לעשות.

החידוש הגדול בפרשת בשלח שגם עם-ישראל מצווים לשבות בשבת. לראשונה בהיסטוריה לא רק אלוקים שובת כי אם גם אנחנו. בלשונם של חכמים – יום בשבוע עלינו לעצור 'ולראות כאילו כל מלאכתנו כבר עשויה'.

דווקא למי שעובד ועושה, למי שאכפת ופועל לתיקון, דווקא לו קשה לעצור ולשבות. דווקא לו קשה לראות כאילו הכל כבר גמור ומתוקן, שהרי המלאכה עוד רבה.

השבת בעצם דורשת מאתנו עין טובה, לראות את השלמות גם בעולם חסר. היא בעצם מבקשת מאתנו לשיר.

השירה היא בו בזמן היכולת לראות את היופי והאור, את הברכה האלוקית בהווה, והיא גם מגיעה מתוך עמדה נפשית כזו.

במדרש מתקופת הגאונים מתואר כי המלאכים אומרים שירה רק בששת ימי המעשה. זאת משום שיש להם (כל ע"פ נבואת ישעיה) רק שש כנפים. כנגד כל כנף אומרים שירה. אך בשבת עם ישראל אומר שירה.

הרב גדליה שארר ('אור גדליהו') מסביר כי הכנפיים נותנות את היכולת לעוף, להתרומם, להתעלות מעל העשייה היום יומית. מעל הטרדות והמאבק לשיפור העולם, ולראות את הכל מלמעלה. מי שמסוגל לעצור ולהתרומם מסוגל לראות את היופי ולפצוח בשירה.

לא יפלא אפוא כי מיד לאחר שירת הים נותן הקב"ה לעמ"י את המתנה היקרה מכל – את השבת.

השבת נותנת לנו כנפים

השבת, כל שבת, היא שבת שירה.

 

 

הרב שראל רוזנבלט

ר״מ בכולל הישיבה, למד בישיבת ההסדר בעתניאל שמונה שנים בהם שירת בצבא. שימש גם כר"מ בעתניאל. בוגר תואר ראשון במכללת הרצוג במסלול חינוך, תושב"ע ומחשבת ישראל, ומוסמך במחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון. מתגורר באפרת, נשוי לצורית ואב לארבע בנות. רב קהילת הרימון באפרת.