עניין השמחה

הרב שראל רוזנבלט

לשים את הז'יטונים על השמחה

עד כמה חשובה לתורה השמחה? כנראה שמאד. 

את זה אנחנו לומדים בכך שהתורה שמה כמעט את כל "הז'יטונים" שלה על עניין השמחה, שהרי לפי הפסוקים ישנה סיבה מרכזית לכל הצרות הכתובות בפרשה: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובשטוב לבב מרוב כל". ללמדנו שעבודת ה' עושים בשמחה או לא עושים בכלל

אך כיצד מגיעים אליה? האם התורה מציבה לנו שאיפה מבלי להדריך אותנו אליה?

 

התורה הקדימה תרופה למכה ובפתיחת הפרשה מלמדת אותנו את הסוד אל השמחה. בעת שמביא האדם את ביכורי פירותיו למקדש הוא אומר את 'מקרא ביכורים' ובו הוא מספר את הסיפור של עם ישראל,. על לבן הארמי, ועל מצרים ועל כל המסע עד שהגענו אל המקום וזמן שבו יש לו נחלה ופירות ופרנסה. 

בסוף הדברים נאמר: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוהיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך". אם כן, בדרך אל השמחה מספר תחנות. 

  1. יודעים לוותר. יודעים לתת. לא רק לקבל. 
  2. יודעים לראות את הטוב מתוך הפרספקטיבה ההיסטורית. זוכרים את קללות העבר וממילא יודעים להעריך את הברכה של ההווה. יודעים לומר שהמציאות היום היא המציאות הטובה והמבורכת. 
  3. מסגלים על ידי כך עין טובה על המציאות. 

כאשר אדם מסגל לעצמנו הרגלים אלו הוא רואה ברכה ומתוך כך שמח. ואם חלילה להפך הרי שאותה המציאות תראה לו כמדכאת ומקוללת. 

 

לפי דברינו יוצא שעבודת ה' בשמחה תתכן כאשר האדם בעצמו הוא אדם שמח וזאת ע"י הנתינה והעין הטובה. 

שאנחנו אומרים 'תכלה שנה וקללותיה' אנחנו צריכים לא רק לבקש את זה מריבונו של עולם אלא לומר את זה גם לעצמנו. ומתוך העין הטובה והשמחה שנתמלא נזכה ונמשיך עלינו טובה ושמחה מן שמיא. 

הרב שראל רוזנבלט

ר״מ בכולל הישיבה, למד בישיבת ההסדר בעתניאל שמונה שנים בהם שירת בצבא. שימש גם כר"מ בעתניאל. בוגר תואר ראשון במכללת הרצוג במסלול חינוך, תושב"ע ומחשבת ישראל, ומוסמך במחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון. מתגורר באפרת, נשוי לצורית ואב לארבע בנות. רב קהילת הרימון באפרת.