התשובה, שאנחנו מתחילים לעורר בימי אלול, היא לא דבר טריוויאלי. אם מסתכלים עליה רגע בכנות- יש בה משהו מבלבל. זאת אומרת- התשובה היא חוצפה והעזת פנים או מה שמצופה ממני לעשות? הרי ברור לנו שיש כאן מימד של התעלמות מהאמת וממה שנעשה באופן אובייקטיבי. ומה, הקב"ה באמת רוצה שנבקש להפר את מידת הדין, או שזו בכלל חתירה כנגד כל הקיים ולא יכול להיות שהרצון שלו יתמוך בדבר כזה?

 

התשובה לשאלה הזו די אינטואיטיבית ופשוטה לנו: ברור שהוא רוצה. אבל בכלל, מה אנחנו יודעים על הרצון האלוקי?

 

בסוף זמן קיץ האחרון עסקנו בבית המדרש למחשבה בסוגיות של השגחה, בחירה ורצון אלוקי במחשבת רבותינו, במסגרת שיעוריו של הרב שלמה דב רוזן. אחרי לימוד מעמיק בדעות הראשונים הידועות, העלה הרב שלמה דב לדיון ולימוד את דברי מדרש תנחומא בסוגיית הרצון האלוקי. לא נהוג בדרך כלל לזהות את מחלוקת התנאים בתנחומא עם סוגייה זו, אבל נדמה שהדברים יסודיים ונדרשים.

 

הרצון האלוקי כפוף לחוקים כלשהם? אז התנחומא [שמות י"ח] מציג את מחלוקתם של פפוס ור' עקיבא בפרשנות הפסוק מספר איוב "וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ". פפוס דורש את הפסוק כביטוי ליכולתו הבלתי כפופה של ה' להוציא לפועל כל רצון שהוא, יהא אשר יהא: "לְפִי שֶׁהוּא יָחִיד בָּעוֹלָם וְאֵין מִי שֶׁיִּמְחֶה בְּיָדוֹ, כָל מַה שֶּׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת עוֹשֶׂה". ר' עקיבא חולק על פפוס ומציג מערכת מטפיסית שונה של רצון אלוקי ומימושו, בה ה' מתחשב בהכרח במערכת החוקים שאותה הוא ייסד ואליה הוא כפוף: "כְּשֵׁם שֶׁנּוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּהֲלָכָה לְמַטָּן, כָּךְ נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּהֲלָכָה לְמַעְלָן, וְהַכֹּל בְּמִשְׁפָּט..."

 

פפוס פורס מודל לפיו הרצון האלוקי לא כפוף לשום אילוץ: "נפשו איוותה ויעש". גם אם לעולם יש חוקים, הקב"ה יכול לבחור שלא להיות כפוף אליהם. במודל שמציע ר' עקיבא לעומת זאת, הרצון האלוקי מתחשב ומיישר קו כביכול עם מלאכי הדין ונציגי החוק המטפיסי שהוא קבע בעולם.

 

המחלוקת בתנחומא משיקה למודלים השונים שניתן למצוא בדברי הראשונים ביחס לתפיסת המכניזם המטפיסי שמנהל את העולם. פפוס מייצג את הצד שבו נקטו אח"כ גם הרמב"ן וריה"ל לפיו עליונות הרצון האלוקי גוברת אפילו על המערכות אותן הוא קבע, בעוד שר' עקיבא מציג מודל שיכול להזכיר יותר את מה שכותב הרמב"ם בסוגיות אלו, על מערכת של רצון אלוקי שבהכרח עולה בקנה אחד גם עם החכמה האלוקית. נדמה שהצדדים נחלקים בעומק השאלה אם הרצון האלוקי כפוף במהותו למערכת החוקים האלוקית ולחכמה האלוקית, או שההפך הוא הנכון, והרצון האלוקי במהותו לא יכול להיות כפוף לשום מערכת שהיא.

 

מה לזה ולתשובה? בימי אלול אלו אנחנו קוראים בבי הכנסת את דברי הסיכום והמוסר של משה רבנו במשנה תורה. מעניין לחדד את הדברים באמצעות דברי המדרש שמביא רש"י, על משה המתחנן על הכניסה לארץ [דברים ג, כ"ד]: "...אַתָּה הַֽחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶֽת־עַבְדְּךָ אֶת־גׇּדְלְךָ וְאֶת־יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי־אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ". מבאר רש"י את כוונת דבריו של משה: "אשר מי אל וגו': אֵינְךָ דוֹמֶה לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ יוֹעֲצִין וְסַנְקַתֶּדְרִין הַמַמְּחִין בְּיָדוֹ כְּשֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת חֶסֶד וְלַעֲבֹר עַל מִדּוֹתָיו, אַתָּה אֵין מִי שֶׁיִּמְחֶה בְיָדְךָ אִם תִּמְחֹל לִי וּתְבַטֵּל גְּזֵרָתְךָ". משה העומד ומתחנן לשינוי רוע הגזירה פונה אל הרצון האלוקי ואל החסד והטובה שבידו של ה' להעניק לו, ומביע כאן בקשה להתעלמות ממערכת הגזרות והשיקולים הנוספת שעוצרת את רצון ה' כביכול.

 

ותחושת הבלבול ההיא, שמלווה את יסוד התשובה, היא בסיסית ומובנית כשמבקשים לפגוש את הרצון האלוקי בתצורה בלתי אמצעית שכזו.

 

בחלק מקהילות ישראל התחילו כבר לבקש סליחות בתפילה, ובחלק אחר יתחילו בקרוב. אולי ראוי לעצור קצת ולשאול- אל איזה סוג של תשובה וסליחה אנחנו שואפים בימים אלו. מה התנועה שאנחנו מייצרים בעולם. האם אנחנו מבקשים מ-ה' שבירת כלים וחתירה תחת מה שמגיע, או שהרצון האלוקי לעולם כפוף למערכת השכר והעונש הטבועה בעולם, והוא חפץ בתשובתנו. איך מתנהג הרצון האלוקי אליו אנחנו פונים.

 

#מתורת_הישיבה