סביב הקברים הרבים בהר הרצל נאספו ביום רביעי המוני בית ישראל מכל העדות. כל הגוונים. כל הגילאים. עומדים כשווים בפני המוות ובפני נצח ישראל. הרב ההוא המפורסם שרבים מכירים עומד עם משפחתו סביב קבר בנם בדיוק כמו אמא אחרת או אחות העומדות על קבר אחר בסמוך. העמידה ב'בית החיים' משווה קטון כגדול. "כל הורים שכולים שאני פוגש", אומר לי אב שכול על מצבת בנו, "מדברים בסופו של דבר על פתיחת הלב, על הרצון שלהם לפעול לאחדות וחיבור ואהבה". ברגע הצפירה כולם עומדים צפופים אך מלאי רווחים בשביל אחרים.
מהי קדושה?
שני היבטים הפוכים ומשלימים בפרשת השבוע. הפרשה מתחילה בקדושת הכהנים. קדושה של הבדלה, של היררכיה. יש מקום קדוש ואדם קדוש שיש עליו איסורים והגבלות ודרישות גבוהות יותר והוא חי חיי שליחות עבור הכלל, ועל כך יש לכבדו "וקדשתו כי את לחם אלוקיך הוא מקריב".
[קדושה זו חשובה משתי סיבות. אחת, כי היא מסמנת לכולנו שהעולם לא שטוח, ויש תמיד להיכן לשאוף ולהעלות ולהתקדם, ושתיים כי היא מאפשרת עולם של חול. דווקא התיחום של הקדושה במקום מסויים ואצל אנשים מסויימים מאפשר למקומות והאנשים האחרים לחיות חיים פשוטים ולא פרושים ודווקא שם לחיות חיים גבוהים ומוסריים]
ההיבט השני של הקדושה נמצא בחצי השני של הפרשה העוסקת בחגי ישראל. "ונקדשתי בתוך בני ישראל". מכאן לומד רב אדא בר אהבה ש"כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה" (בבלי, ברכות כא). אין קדושה אצל יחידים. כהן, גדול ככל שיהיה, לא יכול לומר קדושה לבדו. קדושה במובן הזה, לא רק שהיא לא היררכית אלא שהיא מתאפשרת רק כאשר מתבטלת או מתרככת ההיררכיה. ומעניין שמי שלמד את זה שם אביו הוא אהבה.
המועדים מכונים בתורה 'מקראי קודש' ומלמד הרמב"ן שעם ישראל קורא ויוצר את הקודש בכך שהכלל מתקבץ יחד לקדש את היום בפרהסיא. הקדושה של החג קשורה באופן עמוק להתקבצות יחד של כל הקהילה.
כהנים לא יכולים להכנס לבית הקברות ואולי יש קשר בין הלכה זו לבין הקדושה ההיררכית שהם מייצגים.
ביום הזכרון אנו חווים מדי שנה את הקדושה המאחדת זו המשווה קטון וגדול. ואני תפילה שקדושה זו תמצא את הדרך לצאת מבית העלמין אל יום העצמאות ואל הפרהסיה של מדינת ישראל.
לפני צאתי מהר הרצל פגשתי בחבר טוב ששם משפחתו כהן, תלמיד חכם ששכל את אחיו, והוא הסביר לי שהוא הלך במסלול שמותר לכהנים והוא יכול להגיע עד ד' אמות מקברו של אחיו. התרגשתי. כך, מצא הכהן את דרכו אל הקדושה הכללית ובכך מסמן דרך מיוחדת עבור רבים.
הרב שראל רוזנבלט
הרב שראל רוזנבלט משמש כראש הישיבה ור"מ שיעור א'. מייסד-שותף ועמית בכיר במרכז הבין-דתי אור תורה ובית המדרש לישראל והאנושות. הרב שראל פעיל זה למעלה מעשור בשיח בין-דתי הן ברמה הארצית והן בפרויקטים בינלאומיים. בעבר שימש כראש כולל ההלכה ע"ש שטראוס להכשרת רבנים ומנהיגי קהילה וכן כרב קהילת הרימון באפרת. בוגר תואר B.e.d בחינוך ומחשבת ישראל ותושב"ע במכללת הרצוג, וכן מוסמך במחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון. עבודת המאסטר שלו עסקה בקבלת הרמב"ן וראשוני המקובלים בגירונה. מתגורר באפרת, נשוי לצורית ואב לחמישה ילדים.
סביב הקברים הרבים בהר הרצל נאספו ביום רביעי המוני בית ישראל מכל העדות. כל הגוונים. כל הגילאים. עומדים כשווים בפני המוות ובפני נצח ישראל. הרב ההוא המפורסם שרבים מכירים עומד עם משפחתו סביב קבר בנם בדיוק כמו אמא אחרת או אחות העומדות על קבר אחר בסמוך. העמידה ב'בית החיים' משווה קטון כגדול. "כל הורים שכולים שאני פוגש", אומר לי אב שכול על מצבת בנו, "מדברים בסופו של דבר על פתיחת הלב, על הרצון שלהם לפעול לאחדות וחיבור ואהבה". ברגע הצפירה כולם עומדים צפופים אך מלאי רווחים בשביל אחרים.
מהי קדושה?
שני היבטים הפוכים ומשלימים בפרשת השבוע. הפרשה מתחילה בקדושת הכהנים. קדושה של הבדלה, של היררכיה. יש מקום קדוש ואדם קדוש שיש עליו איסורים והגבלות ודרישות גבוהות יותר והוא חי חיי שליחות עבור הכלל, ועל כך יש לכבדו "וקדשתו כי את לחם אלוקיך הוא מקריב".
[קדושה זו חשובה משתי סיבות. אחת, כי היא מסמנת לכולנו שהעולם לא שטוח, ויש תמיד להיכן לשאוף ולהעלות ולהתקדם, ושתיים כי היא מאפשרת עולם של חול. דווקא התיחום של הקדושה במקום מסויים ואצל אנשים מסויימים מאפשר למקומות והאנשים האחרים לחיות חיים פשוטים ולא פרושים ודווקא שם לחיות חיים גבוהים ומוסריים]
ההיבט השני של הקדושה נמצא בחצי השני של הפרשה העוסקת בחגי ישראל. "ונקדשתי בתוך בני ישראל". מכאן לומד רב אדא בר אהבה ש"כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה" (בבלי, ברכות כא). אין קדושה אצל יחידים. כהן, גדול ככל שיהיה, לא יכול לומר קדושה לבדו. קדושה במובן הזה, לא רק שהיא לא היררכית אלא שהיא מתאפשרת רק כאשר מתבטלת או מתרככת ההיררכיה. ומעניין שמי שלמד את זה שם אביו הוא אהבה.
המועדים מכונים בתורה 'מקראי קודש' ומלמד הרמב"ן שעם ישראל קורא ויוצר את הקודש בכך שהכלל מתקבץ יחד לקדש את היום בפרהסיא. הקדושה של החג קשורה באופן עמוק להתקבצות יחד של כל הקהילה.
כהנים לא יכולים להכנס לבית הקברות ואולי יש קשר בין הלכה זו לבין הקדושה ההיררכית שהם מייצגים.
ביום הזכרון אנו חווים מדי שנה את הקדושה המאחדת זו המשווה קטון וגדול. ואני תפילה שקדושה זו תמצא את הדרך לצאת מבית העלמין אל יום העצמאות ואל הפרהסיה של מדינת ישראל.
לפני צאתי מהר הרצל פגשתי בחבר טוב ששם משפחתו כהן, תלמיד חכם ששכל את אחיו, והוא הסביר לי שהוא הלך במסלול שמותר לכהנים והוא יכול להגיע עד ד' אמות מקברו של אחיו. התרגשתי. כך, מצא הכהן את דרכו אל הקדושה הכללית ובכך מסמן דרך מיוחדת עבור רבים.
הרב שראל רוזנבלט
הרב שראל רוזנבלט משמש כראש הישיבה ור"מ שיעור א'. מייסד-שותף ועמית בכיר במרכז הבין-דתי אור תורה ובית המדרש לישראל והאנושות. הרב שראל פעיל זה למעלה מעשור בשיח בין-דתי הן ברמה הארצית והן בפרויקטים בינלאומיים. בעבר שימש כראש כולל ההלכה ע"ש שטראוס להכשרת רבנים ומנהיגי קהילה וכן כרב קהילת הרימון באפרת. בוגר תואר B.e.d בחינוך ומחשבת ישראל ותושב"ע במכללת הרצוג, וכן מוסמך במחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון. עבודת המאסטר שלו עסקה בקבלת הרמב"ן וראשוני המקובלים בגירונה. מתגורר באפרת, נשוי לצורית ואב לחמישה ילדים.
דעת; תורה הוא פרויקט ייחודי בבית המדרש למחשבה יהודית. הפרויקט מבקש להיות מקום לתוכן תורני והגותי איכותי, ולמבקשי דעת וחכמה במרחב הרשת.
